<h1>שבלי הלקט דין כלאי הכרם סימן מ"ב</h1>
<h2>דף לט.</h2>
ור' יצחק מדונפייר זצ"ל השיב על הכלאים, אני החתום, אשר נשאלתי מפי הנדיב ר' שמואל ב"ר יוסף נ"ע משיב, כי לכתחילה מותר לזרוע כל מיני זרעים כי לא נאסרו כלאי הכרם בחוצה לארץ מדרבנן אלא חטה ושעורה וחרצן במפולת יד או שני מיני זרעים וחרצן, אבל בלא חרצן עמהם או בלא מפולת יד מותר לזרוע לכתחילה כל זרעים שרוצה בכרם, ואין בדבר שום איסור כלל, לא איסור זריעה ולא איסור הנאה, ולא איסור אכילה כדאמרינן בפרק קמא דקדושין, ותו חזו לההוא גברא דהוה זרע חיטי ושערי ביני גופני, א"ל ליתי מר ונישמתיה. א"ל לא חווריתו וקיימא לן כר' יאשיה דאמר, עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, וספרים דגרסי לא קיימא לן כר' יאשיה הוי פירוש, בתימה, אטו מי לא קיימא לן כר' יאשיה דאמר, עד שיזרע חטה ושעורה. ואע"ג דבכמה מקומות בתלמוד יש אמוראים שמחמירים כי הנהו דפרק תולין בשבת [קל"ט ע"א]. גבי כשותא בכרמא, אין הלכה כן, אלא כר' יאשיה, דנהוג עלמא כתלתא סבי, כר' אלעאי בראשית הגז, כר' יאשיה בכלאים, כרבי יהודה בן בתירא בבעל קרי, כדמוכח התם בברכות פרק מי שמתו. וגם בטבילת בעל קרי יש אמוראין שמחמירים, ואפילו רב נחמן דאמר בקידושין קיימא לן כר' יאשיה, הוה מחמיר בבעל קרי כדמוכח התם בברכות. ורב נחמן בר יצחק גופיה דפסק דנהוג עלמא כתלתא סבי, ומתוך כך היה לו לפטור במתנות, זרוע לחיים וקיבה בחוצה לארץ כדפירש רבנו שלמה בשחיטת חולין [קל"ו ע"ב] דאדרבי אילעאי סמכינן שלא להפרישן בחוצה לארץ דמההיא טעמא דפטר בחוצה לארץ מראשית הגז פטר נמי ממתנות, אפילו הכי הוה מחייב בחוצה לארץ, כדאמרינן פרק הזרוע והלחיים והקבה, [קל"ב ע"ב] רב נחמן בר יצחק קניס גלימא. ומ"מ אנן סמכינן לגמרי אפסקא דנהוג עלמא כתלתא סבי, ואעפ"י שהיו מחמירין על עצמן מקצת אמוראים וגם רב נחמן בר יצחק היה מחמיר עליהם לעשות כמנהג במקום שלא פשט בו ההיתר. וכל משניות וברייתות שבתלמוד שאוסרות כלאי הכרם אפילו בהעברת עציץ נקוב וכיוצא בו הויין דלא כר' יאשיה, ולא קי"ל כוותיהו, אלא כר' יאשיה. ושלום, יצחק ב"ר שמואל זלה"ה. אבל הרב ר' אליעזר ממיץ כתב, דאין נראה לו, דכי בעי ר' יאשיה ג' מינים, לחייב הזורע, אבל הזרע והמלאה נאסר הכל בלא זריעת ג' מינים במפולת יד, כדתניא, מחיצת הכרם שנפרצה, קידש וחייב באחריותן, ותנן המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו קידש, ותנן המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף במאתים אסור וכו'. ובפרק קמא דקידושין נראה סעד לדברי הר"ר אליעזר ממיץ, דגברא לא מחייב מיהו הזרעים והכרם מיתסרי. ובתשובת הגאונים מצאתי, וששאלתם מהו שיהיו זורעין תבואה או ירקות בכרם לכתחילה בחוצה לארץ בזמן הזה. כך ראינו שמותר, דרב נחמן ורב ענן הוו קא אזלי בחוצה לארץ באורחא, חזיוה לההוא גברא דהוה זרע בי גופני וכו', [א' ליה רב נחמן לרב ענן ליתיה מר ולשמתיה, א' ליה לא צהרא איתו, לאו קיימא לן כר' יאשיה דא' עד שיזרע חטה ושעורה] במפולת יד, והלכה כר' יאשיה, דאמר רב נחמן בר יצחק, האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי וכו', ואי איכא דטעו בהא דרב יוסף מערב ביזרני וזרע, ואיתיבי אביי, הא כלאים מדברי סופרים, וא"ל רב יוסף, כלאי הכרם דבארץ אסירי מדאורייתא, בחוצה לארץ גזרו בה רבנן, כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בחוצה לארץ נמי לא גזרו בהו רבנן, אלמא אסירי מדרבנן. כי אסירי במפולת יד כדר' יאשיה, דלא תוקמיה לדרבי יוסף דלא כהלכתא.
